כתבת תחקיר המבוססת על פודקאסט

האזינו

תופעת האלימות המינית- רקע:

"אלימות מינית" הוא מונח המתאר התנהגות או מעשה בעל אופי מיני הנכפה על האישה, גבר או ילד/ה ללא הסכמה, בניגוד לרצון החופשי ושלא מבחירה.

תקיפה מינית אינה מתבצעת כתוצאה מדחף מיני בלתי נשלט, אלא היא מעשה שנעשה במוד, במטרה לשלוט בנפגע/ת ולהשפילו/ה. פגיעה מינית יכולה להתבצע בידי גבר, אישה, קטין/ה ללא תלות בהכרות הקודמת וסוג היחסים.

פגיעה זו מהווה פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של הנפגע/ת , ולה השלכות משמעותיות על איכות חייו/ה.

ישנו טווח רחב של התנהגויות המסווגות כאלימות מינית, ביניהן אונס ותקיפה מינית, מעשה מגונה, סחיטה באיומים בעלת אופי מיני, הצעות או התייחסויות בעלות אופי מיני, פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו ועוד..

תופעת החפצת הנשים נפוצה כיום בערוצי תקשורת שונים בכל שכבות החברה הישראלית ולא מרפה לרגע.

מחקרים מישראל מראים נתונים מפתיעים וכואבים על תופעה זו כמו- אחת מבין שלוש נשים תעבור הטרדה מינית במהלך חייה, אחת מבין ארבע תהיה קורבן לאונס ועוד..

לצערי למרות המודעות לנושא, התופעה הולכת ומתגברת מרגע לרגע, כל יום ידיעה חדשה ומסחררת.

מתי זה יגמר? כל גבר מודע לצלקת הנפשית, הטראומטית, הרגשית שהוא משאיר אצל כל בת שעוברת את "החוויה" הזו. אז למה הוא ממשיך? למה הוא לא עוצר לרגע את הדחף המיני שלו וחושב על הרגע שאחרי? 

על מי שעומדת מולו?

למרות הצער הגדול יש עוד תקווה, ניתן לפנות לצוות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הוא הארגון המוביל במאבק באלימות מינית בישראל. 

כ-50 אלף פניות מתקבלות מידי שנה במערך הסיוע הכולל קווי סיוע הפועלים 24/7, סיוע בצ'אט אנונימי למעוניינות וכמו כן סיוע בווצאפ. 

מרכזים אלו מספקים תחושת מוגנות, סיוע נפשי מתמשך, שיפור השירותים הניתנים לנפגעות, ליווי בהליכים משפטיים וכו'.

האיגוד פועל למען שינוי חברתי ברמה הארצית, הרחבת זכויותיהן של הנפגעות ומניעת פגיעות נוספות.

​



 

סקר:

בחרתי לצאת, לערוך סקר אנונימי, אשר יניע את הקהל שלי לצאת לפעולה.

את הסקר בחרתי לערוך במשך 24 שעות, הסקר נשלח לאנשים רבים בסביבה הקרובה אליי. במהלך הסקר נבדקו 70 אנשים ונשאלו מספר שאלות, לשאלות היו תוצאות ברורות:

השאלה הראשונה עסקה באופן הייצוג של הנושאים בשבוע שעבר, האם הוא היה מסוקר בתקשורת?

לשאלה זו היה רוב מכריע, כ- 90% הצביעו והשפיעו כי הם אכן נחשפו.

השאלה השנייה פנתה לאנשים אשר אחד מקרוביהם נחשפו לאחד מן המקרים.

הרוב הצביע על שיעור של 52.9% ואמר כי אחד מקרוביו נחשף לאחד מן האירועים, אך לעומת זאת כ- 47.1% הצביעו שלא. 

בשאלה השלישית היה עליהם להגיד האם הם נחשפו לאירועים שכאלה מהצד? במידה וכן, האם הם הושיטו יד לעזרה? או שהמשיכו להתעלם מהמצב. 

לעומת שתי השאלות האחרות שהראו כי אכן נחשפו למקרים הללו, בשאלה זו כ-70% טענו כי לא נקלעו לסיטואציה כזאת בתור איש מהצד, בנוסף כ-25.7% טענו כי הם נקלעו לאחת מן הסיטואציות ופעלו למענם, למען עצירת המעשה, והושטת יד לעזרה. 

בשאלה הרביעית היה עליהם לענות ולחוות את דעתם לגבי קבוצות הסיכון שקיימות בחברה למקרה של אונס.

כ-78.6% נענו לכך שכל בחורה יכולה להיאנס, לאחר מכן היה תוצאות שוויונות של כ-8.6% לבחורות שלא מתלבשות הולם ולצעירות וקטינות בעיקר. 

בנוסף לכך, הייתה תגובה ״קיים מודל״- מה שמראה לנו על הדעה שכל אחת יכולה להיאנס, אין מודל ספציפי. 

בשאלה החמישית המשתתפים היו צריכים שוב לחוות את דעתם בנוגע לדרך זיהוי התוקפים. 

התשובה הייתה ברורה, כ-92.9% בחרו באפשרות שאין לדעת מי יעשה את הצעד, כל איש יכול לעשות זאת.  

השאלה השישית והאחרונה הייתה מכוונת לנשים, נשים אשר חוו את אחד מן האירועים הללו, והיה בה מקום להגיד מה המעשה אשר נעשה, באנונימיות כמו שציינתי קודם לכן, ובנוסף לכך להגיד האם היא פנתה למישהו? קראה לעזרה? סיפרה לחברים? חברות? משפחה? 

לפי התוצאות, כ- 75.9% ממשתתפי הסקר שלי לא חוו שום דבר אך השאר אכן חוו דברים שונים. 

לפיהם, קיימת הסתרה, אי חשיפה של המקרה, מה שקורה בדרך כלל. 

בנוסף, ניתן להבחין בקושי במעורבות האירוע, התגובה הקפואה, הבקשה המתחננת, מה שמידי יום קורה לכל אחת ואחת מהנשים אשר חוות את אחת מן הפעולות האלו. 

לסיום, לאור תוצאות הסקר אני קוראת לכן, הנשים. 

אל תשארו אדישות ושאננות, 

אל תפחדו, יש לנו כוח,

והכוח הזה טמון בכל אחת ואחת מכן!

אל תתנו לאף אחד להוריד אותכן, לגרום לכם לפחד.

תשתפו, תספרו, אל תשמרו בבטן, זה לא סתם עוד איזה סוד, זו טראומה, שיכולה להיות לכל אחת ואחת מאיתנו. 

אני, אביה ברנס, מאמינה בנו, להילחם, לא להשאיר את המצב כרגיל למרות הסערה הנפשית שמתחוללת בתוכנו אחרי מקרים מזוויעים שכאלו, ואני בטוחה שבסופו של דבר, נצליח.

​

​

​

​

מומחית 1- עובדת סוציאלית

היי ענת, בואי ספרי לנו עלייך ועל המקצוע שלך בתור עובדת סוציאלית, באיזה תחום? אני ענת, עובדת סוציאלית לחוק הנוער בעיריית נתניה.

אני ענת, עובדת סוציאלית לחוק הנוער בעיריית נתניה.

ע"מ להיות עו"ס לחוק הנוער, אמורים לעבור קורס בן כ- 40 שבועות ובסופו לקבל מינוי מטעם שר הרווחה ולהיות רשומה ב"רשומות" של משרד המשפטים.

אני משמשת כעו"ס לחוק הנוער כבר כ- 12 שנים.

שימשתי עו"ס לחוק הנוער בצוות מזרח העיר (אחראי על כל שיכון ותיקים, קריית השרון, אזור קניון השרון) כ- 8 שנים, שנתיים וחצי הייתי ב- 'בית לין' בנתניה ומזה כשנה אחת אני עו"ס חוק נוער שמנהלת את מוקד מגן לקטינים בסיכון. בין השאר אני גם מדריכה את אחת העובדות הצעירות כאן, מדריכה סטודנט לעבדה סוציאלית וכן משמשת כעו"ס חוק נוער בפועל.

כיום, במסגרת תפקידי כמנהלת מוקד מגן לקטינים בסיכון – אני מקבלת את הכל הפניות מכל העיר על קטינים בסיכון. רוב הפניות הן מבתי הספר, ע"י היועצות, חלקן מגיע הן מרופאי ילדים והם מרופאים פסיכיאטריים. הקשרים שלי מאוד ענפים הן בתוך מיהל הרווחה והן מחוצה לו – יועצות בתי ספר, קופות החולים, בתי החולים בסיסת העיר נתניה ועוד...

האם טיפלת במקרי הטרדות מיניות?

ברור שטיפלתי במקרי הטרדה מינית. עם חלקן אין לנו מה לעשות כמו ילדים מתחת לגיל 3, אשר אינן נחקרים ע"י חוקר/ת ילדים.

מהי התדירות של הנושא אצלך בעבודה?

תדירות נושא הפגיעות המיניות הוא בין 2-3 לשבוע (אני עובדת 4 ימים).

בצוותים השונים בעיר – הטרדה מינית היא "לחם חוקם" של עוס"יות לחוק הנוער.

כחלק ממקצועך, מה את עושה במצב של פנייה בנושא?

כעקרון מנהלת מוקד מגן לקטינים בסיכון מעבירה את הפניות לראשי הצוותים (שרובם אינן עו"סים לחוק הנוער) ולכן אינה מטפלת ישירות בנושא.

מה אני עושה עם קבלת פנייה שכזו: קוראת אותה היטב, בודקת שוב אם זומנו ההורים של שני הצדדים לביה"ס (אם הפנייה היא מביה"ס) והאם ההורים יודעים. אם מדובר על ילד צעיר ובכלל – האם חווית הנפגע היא מינית... האם הייתה כוונה מינית באירוע.

את כל הדברים הללו אני מעבירה לר' הצוות שמחליט מה לעשות עם המשפחה של הפוגע והנפגע...

בכמה מקרים יצא לך לטפל?

לא ספרתי בכמה מקרים, משום שבבית לין זה עיקר העיסוק ושם זה מידי יום, לערך...

כמה מילים שחשוב לך להגיד בנושא לסיום?

אני חושבת כאדם ש"מזגימים" כשאומרים שהכל מיני. יש אירועים שהם לא פגיעה/הטרדה מינית ופשוט מחוייבים להעביר ולדווח עליהם. 

כאיש מקצוע – אני חושבת שכל מקרה נבחן לגופו, אנחנו מחויבים לתת מענה טיפולי (ניתן לרוב, ע"י עמותה שעובדת בנתניה) וגם לאפשר להורים (אם לא הם המטרידים/הפוגעים או שזה בתוך המשפחה) מענה ראוי. חלה עלינו חובת הטיפול!!!

מומחית 2- יועצת ביה"ס

היי טלי, בואי ספרי לנו עלייך ועל המקצוע שלך בביה"ס.

שמי טלי איבגי אני מורה 36 שנים בבית הספר, מהשנה הראשונה, שנה א'.

התחלתי כמורה מקצועית למגמת מכונאות, כל המקצועות הטכנולוגיים.

לאחר מכן תעשייה וניהול, רכזת שכבה, מדעי החברה והיום אני יועצת, תואר שני בייעוץ, סך הכל 13 שנים יועצת בבית הספר.

אני לא מוותרת על לימוד וכניסה לכיתה, כלומר אני גם יועצת, מחנכת י"ב וגם מורה מקצועית לפסיכולוגיה סוציולוגיה.

בתור אשת חינוך, יועצת ביה"ס אני בטוחה שנחשפת במיוחד בימים הללו שההטרדות המיניות לוקחות לצערי חלק גדול מאוד בביה"ס, בקרב בני נוער. האם באמת בנות באו ושיתפו אותך?

בתור אשת חינוך ויועצת בביה"ס אני נחשפת הרבה למקרים של הטרדות מיניות, אלימות מינית, פגיעה מינית.

בתקופה האחרונה, תקופת הקורונה זה אפילו גדל עשרות מונים. הרשת אפלה מאוד, אני שומעת על המון מקרים בתום לב של בנות נפגעות מינית ע"י בנים שמבקשים מהן כל מיני בקשות לא מתואמות, ובתום לב בגלל שהן קטנות הן לפעמים עושות שטויות. לפי הדברים שאני נחשפת אליהם אני יכולה להגיד שאחוז הפגיעה המינית מאוד גדל, במיוחד ברשת.

בתור מורה מקצועית, אני מוצאת גם פגיעה מינית בתוך כיתה. בנים מול בנות בעיקר. כל מיני הערות סקסיתיות, כל מיני מבטים שאני קוראת להם "מבטים מטרידים"- הטרדה מינית לכל דבר מבחינתי.

לא הרבה בנות באו ושיתפו אותי, מה שיוצא ומצחיק זה דווקא בנים באו ושיתפו אותי על דברים שראו וזה לא נראה להם. אבל כן 3 בנות מתחילת השנה באו ושיתפו אותי. אחת במקום עבודתה, השנייה מול כיתה והשלישית מול חבר שלה וחברים שלו. הזוי נורא. 

מה עשית במצב כזה?, האם פנית להורים?, הפנת לפסיכולוגית?, הצגת דרכי התמודדות?

קודם כל אני מנסה להבהיר להן שזה לא אשמתן, שזה משהו שקורה. אני מרגיעה אותן בעיקר.

אחר כך מדברת איתן מה עושים במקרים כאלה, מה אני יכולה לעשות בגדר האני עצמי שלי, את מי אני צריכה לשתף, פנייה למשטרה אם צריך, תלוי באופי הפגיעה.

להורים לא פניתי, אני פונה להורים רק במקרה של פגיעה מינית מאוד קשה כמו אונס, אז אני מפנה לפסיכולוגית ולמקום של פגיעות מיניות.

בדר"כ במקרים שאני נתקלת בהם הילדים כבר מספרים להורים, ההורים כבר מודעים.

ברגע של פגיעה מינית אני כן מחוייבת לדווח להורים, אבל אף פעם לא נתקלתי במקרה שההורים לא ידעו עליו, לשמחתי.

היה מקרה של אונס שבו ההורים היו צריכים עזרה ופנו אליי, באותו הרגע הפנתי לפסיכולוגית בית הספר, הפסיכולוגית הרגיעה את העניינים והעבירה אותה לטיפול במכון של הטרדות מיניות שנקרא בית לין.

בית לין זה מקום שיש שם את כל הגורמים האפשריים- משטרה, פסיכולוגית, עובד/ת סוציאלי/ת, רופא שממש יושבים אחד על אחד ועוזרים להם בטיפול הנפשי, הרגשי והפיזי.

האם יצא לכם להעביר שיעור בביה"ס על הטרדות מיניות להעלאת המודעות בנושא? , אם כן, מה הוא כלל?

בוודאי, העברנו גם למורים, ליועצות. מדברים על זה המון אצלנו בביה"ס, גם במדיה אנחנו לא שוכחים לציין את כל הימים החשובים בנושא- יום הפגיעה המינית, יום האלימות נגד נשים ויום אלימות ברשת.

יצא לנו להעביר בכל בית הספר, בשכבת י"ב בשתי כיתות, במטרה להעלות את המודעות.

אצל חלק זה נענה בגיחוך, ומשפטים כמו "מה זה קשור אלינו?" כי ילדים באמת לא מבינים אפילו מה הם עושים.

כשאני אישית עושה מפגש על הטרדה מינית אז אני מתחילה עם סרטון קצר.

לאחר מכן אני ממש מסבירה באמצעות מצגת מה זה בכלל הטרדה מינית, הילדים לא מבינים שגם זריקת מילה קטנה או מבט קטן זה סוג של הטרדה.

הם חושבים שהכל בצחוק, הם חושבים שככה צריך, ככה נהוג ומקובל לדבר, וזה נורא עצוב מבחינתי ואני בטוחה שגם מבחינת כולם.

אני פשוט מסבירה להם מה זה כולל, מה החוק אומר ומה קורה אם אני עובר על החוק.

מעבר לטוב שיוצא מהעברת השיעור,העלאת המודעות בדר"כ אחרי שיעורים כאלה תלמידים באים אליי לחדר ומשתפים, שופכים את הכל, וזה מה שמשמח אותי שהם מרגישים שיש מישהו פה לאוזן קשבת.

מילים אחרונות שחשוב לך לציין?

חשוב לי לציין שהכי חשוב זה לדבר, לא לשתוק.

כל דבר שנראה לי לא מתואם, אפילו אם זה מקובל לפי חברות שלי ואני מרגיש שזה לא בסדר אז לבוא ולדבר על זה, לשאול.

לשתף בעיקר את המשפחה, חבר/ה קרוב/ה אפילו גם מחנך.

פשוט לא לשתוק כי ברגע ששותקים וממשיכים כרגיל אז הם חושבים שזה בסדר, הם חושבים שזו הדרך.

וברגע שלא עוצרים אותם זה רק מסלים.

אם ילד בכיתה י"א זורק 10 אגורות לתוך מחשוף של תלמידה שיש לה חזה טיפה גדול בגלל שזה נראה לו מקום של בול קליעה, אני אומרת תגיד לי מה אתה דפוק?!

בנות שוב, לא לשתוק, תמיד לדבר כל מה שנראה לי להעיר עליו.

לשמור על עצמך, לשמור עלינו כנשים ולדאוג שכל אחד יבין את החוק.

הבנים חייבים לדעת את החוקים, יש כל מיני נורמות שהם אימצו שבעקבות הסגר שחלף עלינו, אז אנחנו לא יודעים שהם קורות.

הפגיעות שם פשוט נוראיות ברשת, נוראיות!